דלג לתוכן
פס"ד סע"ש 55815-12-22 אליהו ברוך נגד ווישואו בע"מ ואח' בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה מיום 10.4.25 ע"י השופט אסף הראל
אחת הסוגיות המרתקות שהגיעו לדיון לפתחו של בית הדין לענייני עבודה. הסוגייה מתייחסת למצבים בהם הצדדים קבעו שנותן השירותים הוא עצמאי העובד כנגד חשבונית מס ולמרות זאת בית הדין קבע בעקבות תביעות נותן השירות כי על פי מבחנים שונים (מבחני השתלבות של נותן השירותים בעסקו של מזמין השירות) במקרים מסוימים, למרות ההסכמה בין הצדדים בפועל נותן השירותים עבד כשכיר בפועל וייהנה מזכויות של עובד שכיר.
אז מה קרה בתיק הנוכחי ?
איש מקצוע בתחום יצירת תוכן דיגיטלי עבד כנותן שירותים לחברה שמפרסמת סרטוני תדמית לעסקים — וזאת במשך כארבעה וחצי חודשים. בסוף תקופת ההתקשרות הגיש תביעה לבית הדין לעבודה בחיפה, בטענה שבמציאות היה עובד שכיר של אותה חברה ולא קבלן עצמאי — ולכן מגיעות לו זכויות כמו שונות.
מה פסק בית הדין?
בית הדין דחה את התביעה. הסיבה הפשוטה: כשבודקים את כל נסיבות ההתקשרות ביחד — ולא כל פרט בנפרד — התמונה הכוללת לא מצביעה על יחסי עובד-מעסיק.
למה דווקא בפסד דין זה נותן השירותים לא הוכר כשכיר?
כמה גורמים הטו את הכף נגד המבקש:
הוא שלט על עבודתו — לא היה מחויב לשעות קבועות, עבד מהבית ולא ממשרדי החברה, ולעיתים גם משטחים ציבוריים. החברה לא הכתיבה לו מתי לעבוד, היא רק קבעה מה היא רוצה לקבל.
הוא גבה חשבוניות מס — התגמול שולם כנגד חשבוניות שהוא הנפיק, לא כמשכורת. אופן התשלום הזה מאפיין קבלן עצמאי, לא שכיר.
הוא סיפק ציוד מכיסו — חלק מהעבודה בוצע עם הציוד האישי שלו. שכיר לא מממן את אמצעי הייצור שלו. כשמדובר בעובד שכיר מצופה שהציוד יהיה של המעסיק ולא של העובד.
הוא לא עבד בבלעדיות עבור מזמין השרות — בית הדין קבע שהוא עבד גם עבור לקוחות אחרים, גם בתקופת ההתקשרות עם החברה והמשיך לתת את שירותיו גם לאחר סיום ההתקשרות ביניהם.
החוזה ביניהם היה קצר מאוד — ארבעה וחצי חודשים בלבד. תקופה כה קצרה אינה מעידה כשלעצמה על יחסי עובד מעביד.
הוא גם סירב למטלות — ישנן עדויות שסרב להטיל עליו עבודות מסוימות שהחברה ביקשה. שכיר אמיתי אינו רשאי לסרב כך.
מה הלקח לבעלי עסקים?
הגדרה נכונה מלכתחילה של מעמד נותן השירות חוסכת הרבה כאב ראש בהמשך. כשמזמין שירות מקפיד על המאפיינים הנכונים — בין השאר תשלום כנגד חשבוניות, חופש פעולה לנותן השירות, אי בלעדיות, העדר מעקב על הנוכחות, הוא נעזר בציוד של נותן השירות — בית הדין מכיר בכך.
עלינו להעיר, פסד הדין אמנם אינו של בית הדין הארצי ולכן הוא פסק דין מנחה אך אינו מחייב וכמובן שהוא מותאם לנסיבות המקרה, אבל הוא שולל שלושה מיתוסים שאנו שומעים רבות ממעסיקים:
- בית הדין לעבודה נוטה תמיד להיות לצד העובד – יש כמובן פסקי דין שמסתיימים לטובת המעביד.
- כשקיים ספק האם נותן שירותים שכיר או עצמאי או בית הדין ייטה בהכרח לקבוע שנותן השירותים זכאי לזכויות כאילו היה שכיר – כיום לא בהכרח נכון, בית המשפט בוחן כל מקרה לגופו.
שבית הדין נוטה להתעלם מאופן התמורה והתשלום כאשר מדובר בעבודה כנגד חשבונית מס או קבלה של עוסק פטור – בית הדין אינו מתעלם אך
